הורים, עובדי פעוטונים ומתקיני מערכות מעקב ובקרה- מאמר זה נוגע לכם:

גל החרדה והמחאה שהגיע אחרי רצף אירועי אלימות והתעללות כלפי פעוטות במעונות וגני ילדים בישראל, יצר לחץ המוני על המחוקק לפעולה וכך חוקקה כנסת ישראל את חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות, התשע"ט – 2018 שנכנס לתוקף ב- 1/9/2020 * (להלן: "חוק המצלמות בפעוטונים").

חוק המצלמות בפעוטונים, מחייב את מעונות היום לפעוטות מגיל לידה עד גיל 3 בהתקנת מצלמות מעקב בשטחם, תוך קביעת מגבלות שונות ביחס לאופן השימוש במצלמות.

לאחרונה פרסמה הרשות להגנת הפרטיות מסמך חשוב שהנו מסמך חובה לכל מפעיל פעוטון, לכל הורה לפעוט ולכל מי שעוסק בהתקנת מערכות בקרה ומעקב. חשיבותו של מסמך מתבקש זה, היא בכך שהוא מביא את פרשנותה של הרשות להגנת הפרטיות לחוק המצלמות בפעוטונים, פרשנות שנועדה להצביע על אפשרות לאיזון ראוי, כך מבחינת הרשות, ליישום החוק מבלי לגרור פגיעה בלתי חוקית בפרטיות.

יוער כבר, כי פרשנותה של הרשות אמנם אינה פרשנות המחייבת את בתי המשפט אך היא הבעת עמדה חשובה ביותר להתוויית דרך לאיזון ראוי – ובכך עוסק מאמר זה:

למי שאינו מכיר, הרשות להגנת הפרטיות היא האמונה על פי דין להגנה על פרטיותם של אזרחי ישראל ולאכיפת דיני הפרטיות מכח חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981 ("חוק הגנת הפרטיות"), התקנות על פיו, ההלכות והפרשנות שנקבעו לחיקוקים אלה בפסיקת בתי המשפט השונים (להלן: "דיני הגנת הפרטיות").

חוק המצלמות בפעוטונים הוא חוק טרי שטרם הועמד במבחן הפסיקה, והוא שנוי במחלוקת, בעיקר משום פוטנציאל החשיפה לפגיעה מיישום ופרשנות לקויים של הוראותיו בפרטיות, במיוחד זו של העובדים במעונות וכמובן של הפעוטות עצמם.

יש שיאמרו כי הנזק בחוק בהיבט זה עולה על התועלת, ובמיוחד כאשר לא ברור אם התכלית שהעמיד המחוקק בבסיסו של החוק והיא: "ביעור תופעת האלימות כנגד פעוטות במעונות היום והבטחת שלומם" ניתנת להשגה באמצעותו. הראייה עליה מצביעים המתנגדים לחוק המצלמות בפעוטונים היא שאירועי אלימות והתעללות בפעוטות, למרבה הצער חוזרים ונשנים, גם כאשר הותקנו מצלמות באתר האירוע וקיומן לא הרתיע את המבצעים, וזאת גם כאשר ידעו היטב שהם מצולמים. למעשה גם הבושה הכרוכה בחשיפת סירטונים ממקרים כאלה לעין הציבורית באמצעי התקשורת לא נמצאה כמרתיעה במיוחד למניעת הישנות מקרים קשים אלה. וכך, מעת לעת אנו עדים להתרחשותם של מקרי פשע מזעזעים אלה המתועדים באמצעות מצלמות בידיעת העבריינים. לכן, ההיגיון שהוליך את המחוקק בהקשר זה בהגדרת התכלית להצבתן של מצלמות, עלול אף לייצר אפקט פרשני הפוך הפוגע בהוכחת מבחן ״התכלית הראויה״ שיוזכר להלן.

נקודה נוספת המעוררת מחשבה: לאחרונה אירע מקרה קשה ביותר בו נעצרו שני הורים כחשודים בהמתת בנם הפעוט. גם כאן אין זה מקרה ראשון. על בסיס אותו היגיון שהוליך את המחוקק בחוק המצלמות, האם ניתן כעת להעלות על הדעת דרישה לחייב התקנת מצלמות מעקב בכל בית ובית בישראל, בשם "ביעור תופעת האלימות כלפי פעוטות בביתם" ליצירת הרתעה ויכולת תיעוד ואכיפה עבור הרשות המבצעת כנגד הורים המתעללים בילדיהם?

התשובה היא לא! אך אין מדובר בתשובה רציונלית אלא כזו הנובעת משום שהדעת אינה סובלת פלישה בוטה כזו לרשות היחיד, וכל הורה יחוש מיד את אי הנוחות שבעצם העלאת האפשרות. יחד עם זאת קשה להתחמק מהעדרם של טעמים טובים למנוע ההקבלה הנ"ל והיא המדגימה את סכנת המדרון החלקלק של חקיקה פזיזה במלא עוצמתו* וכידוע, עד לא מזמן גם עובדי פעוטונים, ועובדים במקומות רבים אחרים לא העלו על דעתם כי הם יהפכו אובייקט קבוע לצילום, באופן רצוף, לאורך שגרת יומם בעבודתם, תוך פלישה קבועה ובלתי מרוסנת לרשות היחיד שלהם.

המישור הנורמטיבי:
על פניו, לכאורה עניין לנו בשני חוקים הסותרים זה את זה: חוק המצלמות בפעוטונים אל מול חוק הגנת הפרטיות ומאחר וחוק המצלמות בפעוטונים הוא חוק הקובע הסדר מאוחר ספציפי נדמה לרגע כי הערכים עליהם הוא נועד להגן גוברים לכאורה על הזכות לפרטיות הקיימת מכח ההוראות הכלליות שבחוק הגנת הפרטיות שקדם לו.

אך אין לטעות:

הזכות לפרטיות אינה זכות אדם רגילה אלא זכות שקיבלה עיגון ומעמד חוקתי "על חוקי" בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ופגיעה בה אסורה בתכלית אם אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8 לחוק היסוד. ולכן טוב עשתה הרשות להגנת הפרטיות שהזדרזה להביע עמדתה באופן ברור ובפשטות, למען הסר ספק בדבר האיזון הראוי בעיניה בהתנגשות הערכים המוגנים שבשני חוקים אלה.

כאמור חוקיותו של חוק המצלמות בפעוטונים טרם נתקפה וטרם הועמדה במבחני בג"צ כפי שנקבעו כבר בהלכה הפסוקה בשורה ארוכה של פסקי דין, כפי שנוסחו בתמצית בפסק דינו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק*:

"בחינתה של שאלה זו נעשית בשלושה שלבים [….] השלב הראשון בוחן אם החוק פוגע בזכויות אדם המעוגנות בחוק-יסוד. אם התשובה היא בשלילה, מסתיימת הבחינה החוקתית […]אם התשובה היא בחיוב, עובר הניתוח המשפטי לשלב הבא. בשלב השני נבחנת השאלה אם הפגיעה בזכויות האדם היא כדין. בשלב זה נבחנת השאלה אם החוק הפוגע מקיים את דרישותיה של פסקת ההגבלה. אכן, לא כל פגיעה בזכות אדם היא פגיעה שלא כדין. לא פעם פוגע חוק בזכות אדם חוקתית, אך חוקתיותו של החוק עומדת בעינה, שכן הפגיעה מקיימת את דרישותיה של פסקת ההגבלה […] אם הפגיעה בהסדר החוקתי היא כדין, מסתיימת הבחינה החוקתית. אם הפגיעה אינה כדין, עובר הניתוח לשלב הבא. שלב שלישי זה בוחן את תוצאות אי החוקתיות. זהו שלב הסעד."

עיון בלשון חוק המצלמות בפעוטונים מראה כי הוא אינו מתיר פגיעה גורפת בפרטיות שאם כן הרי שהחוק היה נתקף מיד בבית המשפט, וחזקה כי לאור הלכה הפסוקה היה גם נפסל, משום שהזכות לפרטיות, הנובעת מהזכות לחירות– היא מסממניו היסודיים והגרעיניים של משטר דמוקרטי ליברלי כגון זה הקיים בישראל. חשוב לציין כי לפי פסקת ההגבלה, פרשנות חוק במצלמות בפעוטונים חייבת לעמוד בתנאי פסקת ההגבלה, ולהראות כי החוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולכן בהקשר זה יש להזכיר כי הזכות לפרטיות היא מיסודותיו הקיומיים של עם ישראל, עוד מן העת בה יצא מעבדות במצרים לחירות במדבר, שם קיבל תורתו המכירה אף היא בזכות לפרטיות כזכות יסודית. ולכן, אם היה חוק המצלמות בפעוטונים או המפרש אותו שלו כראוי, מתעלם מכל זאת, היה פוגש את הגבול הברור שירטטה כבר הרשות השופטת, כפי שרמזה בעבר כי תדע לעשות במקרי קיצון:

"ואם יבעתנו חלום-עיוועים שהכנסת עומדת להחליט מחר-מחרתיים – ולו בחוק-יסוד שיתקבל ברוב מכריע – כי מי שרכש השכלה גבוהה יזכה בשני קולות בבחירות, נדע כי החוק ייפסל מיניה-וביה אך באשר סותר הוא את עקרון השיוויון המובנה בשיטה הדמוקרטית השוררת במקומנו. פסילה זו של החוק לא תבוא אך-ורק – או בעיקר – משום שהחוק סותר זכות יסוד של הפרט שנחרתה בחוק-יסוד – והרי הנחתנו היא כי מדברים אנו בקביעה שקבעהּ חוק-יסוד בכבודו ובעצמו ולא עוד אלא חוק-יסוד שנתקבל בכנסת ברוב מכריע – אלא משום שסותר הוא עיקר מעיקרי המישטר הדמוקרטי שאנו חיים בו ובחסותו. הדמוקרטיה כמו תבקע ממעמקי האדמה, תפרוץ את החוקה, את חוקי-היסוד ואת החוקים מן-המניין, תאחז בגרוננו בחוזקה ותודיענו במפגיע כי החוק שנתקבל היה כחרס הנשבר. "*

נמשיך:

הסכנה מקיומן הבולש של מצלמות מעקב הניתנות לגישה מרשת האינטרנט, מעבר לתופעות הלוואי של נוכחותן על ההתנהגות האנושית במרחב, קיבלה המחשה נוספת בפרשה חמורה שהתרחשה כאן בישראל והוכרעה לאחרונה (29/9/2020)* בסופה נגזר דינם של שני נאשמים בשידול הורים לותר על פרטיותם ופרטיות ילדיהם תמורת בצע כסף. בפרשה זו התקשרו ההורים עם הנאשמים ורישתו את ביתם במצלמות מעקב בתמורה לתשלום חודשי, לכאורה כחלק ממיזם עסקי לגיטימי, אך כפי שהתברר, מיזם זה סיפק בעיקר את "הדרישה" מצד רשתות פדופילים במרשתת ואלה צפו בילדיהם הקטינים של בני הזוג על פני תקופה במרחבים הפרטיים ביותר של הקטינים ובסיטואציות אינטימיות.

בגנים ומעונות ילדים בפרט, ובבתי עסק מקבלי קהל בכלל, מתקיים כיום ״ג'ונגל טכנולוגי״ של ממש בו כל בעל עסק או מפעיל, מתקין אמצעים טכנולוגיים לפי צרכיו וראות עינו, ללא הכוונה, ללא ידע או בחינה מוסמכת האם הוא עומד בהוראות ומגבלות הדין ולעיתים תכופות תוך הפרה של החוק, או אף תוך רמיסתו ביודעין. מידי יום מתרחשת פגיעה קשה ומתמשכת בפרטיות לקוחות ועובדים, ובעניינו של מאמר זה בפעוטות, בהוריהם ועובדי המעון, באופן שחושף את אותו מפעיל שהציב מערכת טכנולוגית שלא כדין, כמו גם את הטכנאי מתקין המצלמות* שהקים עבורו את המערכת, לביצוע עבירה פלילית מסוג פשע שדינה 5 שנות מאסר, ואף לתביעה בנזיקין מצד מי שפרטיותם נפגעת ללא הסכמתם.

זאת כאמור, במיוחד כאשר מדובר במערכת מצלמות המחוברת לרשת האינטרנט (המרשתת) ומאפשרת צפייה מרחוק שהיא מערכת אסורה לשימוש בתכלית האיסור.

החשיפה לפרסום והפצת חומר מצולם במרשתת אינה ניתן לגידור או להכלה והיא עצומה, כדברי כב' שופט העליון נ. סולברג: "למרבה הצער, חומר שהופץ במרשתת, לרב אינו ניתן להגבלה ולמחיקה, בפרט בצינורות שבהם פעל המערער. אין להתעלם מן הסיכון שיצר המערער במעשיו, ושעודנו מרחף מעל ראשה של ביתו"*

בהטמעת טכנולוגיות מעקב ושימוש בהן באופן בלתי חוקי כאשר הן בעלות סיכון גבוה לשיתופיות, לפריצה ולדלף מידע, לא יוכל מפעיל עסק בכלל או מפעיל פעוטון/גן ילדים בפרט לטעון כי פעל ליישום חובתו בהתאם לחוק המצלמות בפעוטונים או כי פעל בהוראות משטרת ישראל.

ברי כי משטרת ישראל אינה מוסמכת להורות לאזרח לעבור עבירה באופן גורף על החוק וכל גורם הפועל בחוסר סמכות או הנותן הוראה בחוסר סמכות עלול להיחשב בעצמו כמסייע לביצוע עבירה.

אם כן היכן עובר הגבול?

כאמור הגבול ברור כקו אדום בוהק והוצב כבר מזמן בפסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והוא מצריך מודעות וחתירה מתמדת להלימה ויישוב בין הערכים והחיקוקים השונים לאיסור פגיעה בחירותו של הפרט, וזכותו לפרטיות לתכלית שאינה ראויה ובמידה שעולה על הנדרש.

גם אם ריבוי מצלמות מעקב הוא תופעה רווחת הנוחה לרשויות האכיפה (שלא רק שאין להן תמריץ לאכוף את דיני הגנת הפרטיות אלא שנדמה כי התמריץ עבורן הוא שלילי). בכל הכבוד והחשיבות (שאינה שנויה במחלוקת) לעבודת שיטור ואכיפה איכותית הרי שהיא אינה יכולה להצדיק רמיסה גורפת מראש של פרטיות אזרחים שומרי חוק או הסגה בלתי חוקית של גבולות הפרט שמשמעותה המיידית היא פגיעה בחירות.

הרי על הממונים ברשות המבצעת חלה האחריות והחובה להבטיח כי הכפופים להם לא מפזרים הנחיות מוטעות תוך שימוש לרעה בסמכות, המחייבות בקלות דעת, ללא בדיקה או ליווי משפטי, להתקין מצלמות שלא כדין, או לעשות שימוש בחומרים המצולמים מהם. בוודאי שהדין החל האוסר עשיית שימוש בחומרים שהושגו תוך פגיעה בפרטיות בניגוד לדין* ובשונה להגנה הניתנת לגופי ביטחון בחוק הנ"ל הוא אינו מעניק את אותה "הנחה" למפעיל העסק או לחברה ללא הגנה שבדין. החוק אוסר על רשויות האכיפה להתעלם מראש מקיומה של עבירה אחת (פגיעה בפרטיות – עבירה פלילית לפי ס' 5 לחוק הגנת הפרטיות) על מנת לאכוף או להעמיד לדין ביתר נוחות בגין כל עבירה אחרת, תוך הפיכת פרטים בציבור למשתפי פעולה ומסייעים לביצוע עבירה בעל כרחם.

מקרה קצה של התנגשות הערכים הללו התעורר בפרשה שעדיין מכה גלים בתהודתה הציבורית הרחבה בסכסוך המשפטי בין העיתונאית הדס שטייף ויו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר – עו"ד אפי נווה:

הסכסוך המשפטי האזרחי החל לאחר חשיפת העיתונאית שטייף לרשויות האכיפה, קבצים פרטיים ממכשירי הטלפון הניידים של עו״ד נווה, מכשירים שנלקחו ממנו ללא רשותו עת כיהן בתפקידו הרם, ומצאו דרכם יחד עם המידע שבהם אל העיתונאית הדס שטייף, לאחר שנפרצו הטלפונים נחשף המידע שהופק מהם לגורמי המשטרה והפרקליטות, ואלה פתחו בחקירה פלילית כנגד נווה שמצא עמו חשוד ונאשם בפלילים על יסוד המידע שהופק ממכשיריו הניידים. שורת האירועים הנ״ל שהובילה לסיום תפקידו רם המעלה של נווה כיו"ר לשכת עורכי הדין, היא שעומדת במרכזה של תביעה אזרחית שהגיש עו״ד נווה כנגד הגב׳ שטייף. מעניין לראות כי הגב' שטייף שזכתה מחד לחסינות מפני העמדה לדין בגין העבירה של פגיעה בפרטיותו של עו"ד נווה אינה זוכה לאותה הגנה מאותה הפרקליטות במישור האזרחי וכך מוצאת עצמה הגב' שטייף מתגוננת לבד בתביעה האזרחית שהגיש נגדה עו"ד נווה, תביעה על סך של כ- 7 מליון ₪ שהגיש בגין הפגיעה בפרטיותו והנזק שנגרם לו בגינה- התביעה המתנהלת כיום במקביל להליך הפלילי נגדו.

השאלות העולות מפרשת "שטייף נווה" הן עניין שבלב המבנה המשטרי של מדינת ישראל כדמוקרטיה ליברלית בה כפופים כיום הנבחרים למשול והנבחרים והממונים לבצע, לשלטון החוק ולערכי יסוד. ולכן להכרעות השיפוטיות בפרשה צפויות להיות השלכות משמעותיות על זכויות הפרט של כל אחד מאיתנו.

פרשת שטייף נווה ממחישה גם את התווך החמקמק והמסוכן בו עלולים להימצא גם כאלה הסבורים כי הם פועלים ביושר ומכח הדין בהאמינם כי הם עושים עבודתם נאמנה, אם יתפשו בעיניי בית המשפט כמי שחצו את התחום האפור לשחור אז יחשבו לעבריינים בעצמם.

בחזרה לחוק המצלמות בפעוטונים: חשוב להדגיש פעם ועוד פעם כי הפעוטות עצמם הם פרטים הזכאים לפרטיותם במנותק מהוריהם וההורים כלל אינם מוסמכים או יכולים להסכים לפגיעה בפרטיות הפעוטות שלא כדין – ראה פרשת בר שישת הנ"ל.

כיום למרבה הצער, ועל אף קיומם של דיני הגנת פרטיות מפותחים ופורצי דרך בישראל (גם נכון לשעתם), קיים כשל של ממש באכיפה אפקטיבית של דיני הגנת הפרטיות על אף מאמצי הרשות להגנת הפרטיות שעדיין עומלת לספק הגנה זו במשאביה המוגבלים.

בעת בה אנו מצויים, שעה של התעוררות אזרחית עולמית לחשיבות של חירויות פרט בסיסיות שאותגרו לפתע בשל משבר הקורנה, כמו חופש התנועה, חופש העיסוק, הזכות להפגין והזכות לפרטיות, אין המחשה טובה יותר לעד כמה זכויות אלה הן שבריריות ויש הכרח להתמיד בביצורן.

ולסיכום מספר המלצות:

להורים: בעוד הצורך להגן על ילדיכם מפני איום של התעללות, חלילה, הוא ברור ומובן חובתכם לשמור על פרטיותם בהקשר זה מוכרת פחות לתודעה, לכן עליכם להפעיל בעצמכם שיקול דעת המאזן בין הצורך הטבעי בוודאות, שליטה והשגחה שלכם על עולמם של הילדים לבין הגנה ההכרחית מלהפוך אותם לנושאי מידע הנתונים למעקב מצולם, המתועד, מוקלט ומעובד ללא שליטה פיקוח ובקרה, עם הסכנות הכרוכות במעקב כזה, והכל מבלי שניתנה הסכמתם מדעת ובעל כורחם.

אם לא השתמשתם בזכות שהעניק לכם המחוקק לקבוע ברוב מסוים הקבוע בחוק כי בפעוטון לא יותקנו מצלמות כלל עליכם לפחות לשקול זאת – האם באמת הצורך הוא הכרחי עבורכם בהתייחס לפעוטון המדובר.

אם בפעוטון של ילדכם מותקנת מערכת מצלמות שאתם מעוניינים בה, ראו שאתם מכירים פיסית את מיקומן של כל המצלמות ושהוא תואם את תוכנית פריסת המצלמות שהציגו לכם מפעילי הפעוטון. וודאו כי אין במיקום כלשהו של מצלמה או בזוית הצילום, להיות פולשניים מדי, בין אם עבור ילדיכם או עבורכם והאם היא באמת נחוצה להגנה על בטיחות ילדיכם. בררו מול מפעילי הפעוטון, מי יכול לצפות במצלמות, כיצד, ובאלו מצבים – זכרו שהיום צילום מסך פשוט באמצעות כל מכשיר נייד יכול להפוך בין רגע לויראלי.

וודאו כי המצלמות אינן ניתנות לצפייה מרחוק, ואינן מחוברות לרשת האינטרנט בשום אופן – אם משהו יכול לצפות במצלמות באמצעות מכשיר נייד אלחוטי כלשהו – המצלמות מחוברות לרשת.

לעובדי פעוטונים – הכירו את חוק המצלמות ואת הנחיות הרשות להגנת הפרטיות ואת זכויותיכם כעובדים לפרטיות שבה ניתן לפגוע רק במגבלות הדין – דיני העבודה, דיני הגנת הפרטיות וגם חוק המצלמות עצמו מעניקים לכם הגנה לכן הכירו את הוראות הרשות להגנת הפרטיות הנ"ל ועמדו על כך שזכויותיכם מקוימות – בכל מקרה של ספק או פגיעה אל תהססו להסב תשומת ליבו של המעסיק או לפנות לייעוץ משפטי מתאים.

למפעילי הפעוטונים – למדו היטב את הנחיות הרשות להגנת הפרטיות והטמיעו אותן בשגרת עבודתכם מאחר ובהנחיות אלה יש לא רק כדי להגן על פרטיות הפעוטות, אלא הן עשויות להגן גם עליכם מפני הסתבכות מיותרת עם החוק ומתביעות אזרחיות. לעומת זאת, התעלמות מהנחיות אלה עלולה להיחשב כרשלנות שבצידה חשיפה לחבות בפלילים ובנזיקין. עמדו על כך שמתקין המצלמות המבצע עבורכם את התקנתן, יהיה מתקין מוסמך, בעל ניסיון, הבנה ויכולת ליישם מראש עקרונות הגנת פרטיות בתכנון מערכת המצלמות ובהתקנתה ולעמוד באופן מלא בדרישות החוק בהיבטי הגנת הפרטיות. דרשו ממנו תוכנית מערכת ומפרט טכני מלא שעליהם יחתום בחתימה וחותמת בית העסק שלו, כולל פרטי זיהוי מלאים של המתקין בפועל, וכן התחייבות בכתב כי המערכת שהתקין עומדת בדרישות דיני הגנת הפרטיות – אם הוא מסרב או אין ביכולתו ליתן המבוקש – פנו לטכנאי התקנה אחר. בשום מקרה אל תתפתו לחבר את מערכת המצלמות לאפשרות צפייה מרחוק או לחיבור לרשת האינטרנט!

לבעלי עסק להתקנת מערכות מעקב ובקרה – עליכם לוודא כי אתם מבינים מה אתם עושים, לא רק בהיבט הטכני, אלא גם כי אתם מכירים ושולטים בעקרונות האסדרה הנוגעים לתחום עיסוקכם, אשר חלק בלתי נפרד מהם הנו חובתכם לעיצוב מראש של המערכת אותה אתם מתקינים לפרטיות. אי קיום חובתכם זו, עלול לגרור במקרים מסוימים אחריות עונשית ונזיקית כאמור. אם אינכם מכירים או מבינים הנחיות האסדרה בתחומכם, וודאו כי אתם מקבלים ייעוץ והדרכה משפטית מתאימים מבעלי מומחיות לכך, על מנת להכשיר אתכם כראוי. אינטרס עליון עבורכם הוא קיומו של חוזה המסדיר את ההתקשרות בינכם לבין המזמין, אליו יצורף נוסח של פרוטוקול מסירת המערכת למזמין, יהא ערוך באופן שיסיר כל ספק כי קיימתם חובתכם וימנע סכסוכים וגלגול אחריות בינכם לבינו בכל מקרה של אירוע הפרה. סעיף חובה בחוזה כזה הוא שחרורכם מאחריות כלפי צדדים שלישיים בכל מקום בו בוצעה מניפולציה ברכיב מרכיבי המערכת שהתקנתם לאחר התקנתה.

הכותב הנו עורך דין המתמחה בדיני הגנת הפרטיות ובעלי משרד אינפוניר
האמור אינו תחליף לייעוץ משפטי
לתגובות: infoniroffice@gmail.com